יבולי הכפר בע"מ נ' סלם

החלטה

(התנגדות לביצוע שטר)

התובעת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בקשה לביצוע שני שיקים שמשך הנתבע על חשבונות בבנק איגוד כדלקמן:

שיק מס' 257 על סך 8,000 ₪ בר פרעון מיום 30.4.10. השיק אינו משורטט, הוא לפקודת תומר חלילי. בגב השיק ערבות של הנפרע לפרעונו, חתימת היסב של חברה בשם ימקו ידפז תעשיות בע"מ וחתימת היסב נוספת בכתב יד של צד שלישי כלשהו.

שיק על מס' 258 סך 8,000 ₪ בר פרעון מיום 30.5.10. גם שיק זה אינו משורטט ושם הנפרעת מוטבע בחותמת שאינה ברורה. בגב השיק חותמת של אותה נפרעת וכן חותמת של התובעת הנחזית להיות חותמת היסב לגובינא.

הנתבע טוען להגנתו כי בסוף אוקטובר 2009 ביקש מבן דודו לרכוש משאית ולשם כך מסר לו את השיקים הנ"ל כשהם פתוחים ודחויים (שיקים אלו הינם חלק מסדרה גדולה יותר בסך כולל של 45,000 ₪). בן דודו הצהיר בפניו כי הוא מעביר את השיקים לבנק ומקבל תמורת אשראי, וכי הנתבע יקבל את המשאית בפריסת תשלומים. הנתבע אכן מסר את השיקים כשהם ריקים מתוך הנחה כי בן דודו לא יעשה בהם שימוש לא מורשה, קרי ניכיונם בבנק כנגד קבלת אשראי.

המשאית נמסרה לנתבע ובדיעבד התברר כי מדובר במשאית ללא רישוי תקף, בעלת ליקויים רבים ושאינה בבעלות המוכר. כעבור חודש ימים פנה הנתבע לבן דודו וביקש להחזיר את המשאית ולקבל את השיקים חזרה, אך האחרון אמור לו כי אין לו מה לעשות עם המשאית וכי הוא ימכור אותה ויחזיר לנתבע את השיקים. לבסוף התרצה בן הדוד ולקח את המשאית חזרה ביום 18.2.10 או בסמוך לכך. דא עקא, שהנתבע טוען כי בן דודו היה מוכן להחזיר לו רק חלק מן הכסף, וביחס לתובעת הוא טוען כי היא ידעה על ההתרחשויות אך העדיפה לעצום את עיניה. עוד הוא טוען כי התובעת קיבל את השיקים מבן הדוד, סיחרה אותם ללא הסבה ולאחר שחזר השיק הראשון החלטה להסב אותם אליה רטרואקטיבית.

לאור כל זאת, טוען הנתבע כי זכות הקנין של בן הדוד בשיקים פגומה; כי ההיסב לגבי שיק 527 מראה כי אין התובעת אינה צד לשיק וכי ההיסב נעשה אליה לאחר שהשיק חזר. לפיכך, חתימת התובעת על השיק המאוחר יותר שמספרו 528 נעשתה לאחר שידעה שהשיק הראשון כבר מחולל ועל כן פגומה זכותה ואין היא אוחזת כשורה, באשר תום ליבה נפגם, ואף אין היא אוחזת בעד ערך בשל כך; וכי הנתבע מסרה את השיקים לבן הדוד על מנת שינכה אותם תמורת אשראי אלא שהוא פעל מחוץ להרשאתו וסיחר אותם האלה בניגוד לרשות שניתנה לו.

כדי לקבוע, שהתובע אוחז כשורה בשטר, חייב בית המשפט להשתכנע, בין היתר, על פי הוראות סעיף 28(א)(2) לפקודה, כי התובע נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה (ראה ע"א 364/83, ונדה מזרחי נ' פרדי יעקובי, פ"ד מא(3), 402)). השאלה האם התובע הינו אוחז כשורה אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן ועל בית המשפט לשמוע ראיות בעניין.

הלכה היא כי די לנתבע המבקש רשות להתגונן כנגד תובענה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, שיראה הגנה שהיה מעלה כנגד הצד הסמוך. הגנה זו פוגמת בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם לעניין צד השלישי, שאליו סוחר השטר. משמעלה הנתבע הגנה לכאורה כנגד תביעתו של צד קרוב צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ולהוכיח את אחיזתו בשטר כשורה. בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט לא ידון בסוגיה זו ויניח אותה להכרעת בית המשפט שידון בתיק לגופו, שכן הדבר מחייב עדות מטעם האוחז בדבר מתן תמורה בתום לב, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, 235-237. ע"א 218/66 חביה ואח' נגד גליק, פ"ד כ(4)63, 67. ע"א 366/65 תימור חברה להנדסה ובנין בע"מ נגד מ. אנגלרד חרושת ברזל בע"מ, פ"ד יט(4) 229).

לאור האמור בתצהירו של הנתבע ואף לאחר חקירתו הנגדית, נראה כי בשלב זה לא נסתרה טענת ההגנה שלו, כי מסר את השיקים לבן דודו, והלה סיחר אותם בניגוד להרשאה לצדדים אחרים. לנתבע טענה כי השיקים יועדו להפקדה לצורך אשראי בבנק דווקא, ולא לשם מטרה אחרת וטענה זו לא נסתרה. במקרה כזה, עומדת לנתבע הטענה כי השטר הוסט מהמטרה המיוחדת שלשמה הוצאה, ודבר זה עולה כדי פגם בזכות קניינו של המסחר (ע"א 496/63 החברה לפיתוח כפר ירוחם נ. שלמה קטש, י"ח(3) 29). בנוסף, לא נסתרה הטענה ביחס לכך שהנתבע לא קיבל את המשאית שהובטחה לו על ידי בן דודו וכי למעשה התמורה נכשלה. במקרה זה, יש לברר מתי סוחרו השיקים לתובעת והאם תום ליבה לא נפגם באופו הפוגם אף באחיזתה בשיקים.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את ההתנגדות.

א. התיק נקבע לשמיעת ההוכחות בפני כב' השופטת חנה קלוגמן ביום 26.2.12 שעה 8.30. הצדדים יפעלו לפי תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בהתאם ללוחות הזמנים הקבועים בתקנה זו.

ב. הואיל ומדובר בתביעה בעילה שטרית, יוגשו תחילה תצהירי עדות ראשית על ידי הנתבע עד 45 יום לפני מועד ההוכחות. תצהירי עדות ראשית מטעם התובע יוגשו עד 30 יום לפני מועד ההוכחות.

ג. כל אחד מהצדדים יעביר עותק מתצהיריו ישירות לצד שכנגד, במקביל להגשתם לבית המשפט. עד למועד הגשת תצהירי העדות הראשית, יוגשו ע"י כל אחד מהצדדים כל הבקשות לעניין הזמנת עדים שלא בשליטתם. הצדדים יהיו ערוכים להשמיע את כל עדיהם במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות וכן לסכם בעל פה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אדר א תשע"א, 22 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: